פסק-דין בתיק ב"ל 14437-12-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 6/11/11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        שגתה הוועדה בקביעתה כי כל אחת מהנכויות שנקבעו למערער הינה נכות תפקודית של כל אחת ואחת מהנכויות במופרד שכן היה עליה לחבר את הנכויות שנקבעו למערער שאז כושר ההשתכרות של המערער היתה מביאה להפחתה בשיעור של יותר מ- 50%.

2.2        קביעת הוועדה לפיה המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה אינה מתיישבת עם הנכויות שנקבעו לו. כמו כן, לא ברור מקביעת הוועדה כיצד העבודות שהוצעו על ידה אינן כרוכות במאמץ פיזי ונפשי.

2.3        הוועדה לא נתנה דעתה לגילו של המערער, השכלתו והכשרתו המקצועית, ולסיכויי המערער להיקלט בשוק העבודה בנתוניו הספציפיים ובהתייחס למחלות מהם הוא סובל, כגון שמיעה, בעיות בעמוד שדרה, ראיה, בעיות לב ובעיות נפשיות.

2.4        הוועדה לא נתנה דעתה לכך שהמערער סובל מהרבה בעיות רפואיות שמצריכות טיפול ומעקב במרפאות ובתי חולים, עובדה שלא תותיר זמן פנוי לעבודה במשרה מלאה.

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, החלטתה מפורטת ומנומקת. הוועדה שמעה את תלונותיו בתחום הרפואי, ואף ביקשה להתייעץ עם מומחה א.א.ג וגם פסיכיאטר, בעקבות התייחסות זו נוספו למערער 10% נכות רפואית בתחום דום הנשימה בשינה שלא נקבעו למערער קודם לכן. יש לציין כי שני יועצים אלה, ציינו בחוות דעתם שהוא מסוגל לעבודה מלאה, כלומר שאין השפעה לליקוי התובע על כושרו לעבוד הן בתחום א.א.ג והן בתחום הפסיכיאטרי.

3.2        בפני הוועדה עמד דו"ח של עובדת סוציאלית בתחום השיקום, שאף ציין כי המערער לא איבד מכושר עבודתו וכי הוא מסוגל לעבוד.

3.3        הוועדה גם התייחסה למכלול הנכויות הרפואיות של המערער. יש הלימה בין ליקויו הרפואיים לבין החלטת הוועדה לעניין סוג העבודות שהמערער מסוגל לעסוק בהן. לדוגמא, המערער סובל ממחלת לב כלילית, בגינה נקבעו לו 25% נכות רפואית, מדובר בדרגה תפקודית ראשונה שהינה הדרגה התפקודית הנמוכה ביותר.

3.4        הוועדה ציינה שהמערער יכול לעבוד בעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שעמד בפני הוועדה, לרבות חוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, חוות דעת רופא לעניין הנכות שנקבעה למערער בגין דום נשימה בשינה תוך התייחסות למסוגלותו לעבוד, חוות דעת פסיכיאטרית, וחוות דעת א.א.ג, ודו"ח עובדת סוציאלית בתחום השיקום.

8.         במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

            "בהמשך לועדה קודמת מ- 27/7/11. הועדה עיינה בחוות דעת פסיכיאטרית ד"ר עראף סארה מ- 30/8/11 לפיה נקבעו לתובע 10% בגין הפרעה תגובתית הסתגלותית עם תמונה חרדתית. ובחוות הדעת א.א.ג. ד"ר טלמון מ- 31/8/11 לפיה נקבעו 20% בגין ליקוי שמיעה, 10% בגין טנטון, ו- 10% בגין דום נשימה בשינה, ובחוות הדעת הנ"ל נקבע כי מסוגל לעבודה.

            למעשה בהשוואה לאבחון הרפואי לא חל שינוי משמעותי במצבו. נוספו לתובע 10% נכות בגין דום נשימה בשינה.